Gindi Fashion Week. Alon Livne

ליצירה בעולם האופנה, כמו בתחומי רוח ואומנות רבים, יכולות להיות משמעויות רבות. עם זאת, לא אחת מתנקזים הנתיבים  לשניים ראשיים.  מצד אחד יצירת מענה לצורך, תגובה לשוק. מצד שני, מתן ביטוי אינדיבידואלי אומנותי, פרץ רגשי ואימפולסיבי. במקרה של אלון ליבנה בשבוע שעבר, ראינו שילוב מעודן של השניים.

ליבנה, אחד המעצבים הצעירים הפך בזמן קצר למדי גם לאחד החשובים בארץ. תצוגת האופנה של ליבנה היפנטה, מגנטה והוכיחה שגיל וחוסר ניסיון לא תמיד מהווים שיקול. ההצלחה של ליבנה טמונה, כנראה, בשילוב של כמה פרמטרים חשובים. לפני הכל היה זה התזמון שלה. האמצע של האמצע של שבוע האופנה. בדיוק אחרי השוק הראשוני בו קיימת ההתלהבות מהשטיח האדום והתרגשות מאירוע כל כך טוב שפעם אחת קורה דווקא פה, אצלנו. ושניה לפני שזהו, עקמת יותר מידי פרצופים לנוכח בחורות שחושבות שהן הוזמנו לבר מצווה של הבן דוד, שתית יותר מידי קפה במחיר מופקע והיבלות שלך ברגליים בקרב צמוד מאוד עם הגב התפוס. מבט קצר על הקולקציה עצמה הבהיר שמדובר פה  בבחור עם אומץ. צריך ביצים כדי להביא לשבוע האופנה קולקציה שכולה בעלת צבע אחיד. ועוד יותר כשהבחירה היא בשחור מכל הצבעים. דווקא המשחק הדל בצבע הבליט פי כמה כל שינוי וחידוש בכל שמלה חדשה שהגיחה והדגש היה כמעט תמיד בחלק העליון כאשר מלווים אותו חצאית שיפון נשפכת או מכנסיים מחויטות בגזרות מושלמות ומחמיאות. הקווים הנקיים והביצוע ללא רבב הפכו כל בגד חדש שהגיח לנחשק. הבגדים נשארו כולם לבישים ונגישים, גם אם בכמה מהם היו שזורים אלמנטים אוונגרדיים או כאלו הלגיטימיים, על פניו, רק על המסלול. ולבסוף, אי אפשר שלא לזרוק מילה על איכות הדוגמניות. נכון, הן היו רזות אימים, אבל בכל זאת.  בניגוד לייצוג הישראלי האופייני, לשם שינוי, זכינו לחזות בבחירת דוגמניות באופן עקבי אחת לשניה ולקולקציה עצמה. נראה היה כי הבגדים נתפרו במיוחד עבור כל אחת ואחת מהן.

לסיכום, נדמה כי ההתעסקות בפרט אחד בכל פעם הותירה לליבנה את האמצעים להפיק תוצרים מצוינים ברמה שלא יורדת מקולקציות בינלאומיות. אפשר לומר בפה מלא כי אלון ליבנה הציב רף אסתטיקה ויסודיות חדש בזירה הישראלית. לגבי מידת החדשנות ספק עד כמה קיים פה מקום כלשהו לדיון. הקולקציה הזכירה במוטיבים ואלמנטים לא מעט דברים שכבר ראינו קודם. ובאופן ספציפי, השימוש הדל בצבעים, הצורות המתעקלות ומשחקי השקוף \ חשוף \ שחור \ מחויט היו דומים, אולי יותר מידי, לעבודות שעשתה סטלה מקרתני בשנה האחרונה.

אז אחרי שלושה ימים אינטנסיביים של חיים כפולים, אפשר לומר שמיצינו. עברנו בהצלחה את מחנה האופנה 2012 כשאנחנו עייפות ועמוסות. אבל גם בתוך כל הציניות והעוקצנות שבנו, שלא אחת גם אנחנו לא מצליחות לאכול אותן, לא נשקר אם נגיד שאנחנו גם קצת גאות ונרגשות.  גאות להיות חלק מהפקה מדהימה ונרגשות מההבנה שלא אבדה לגמרי תקוותנו במושבה הספק מזרחית, ספק אי בודד וטרנספורמציה תרבותית של מערביות.