Fashion Week TLV

את הפוסט הזה החלטתי, אני כותבת בעברית. אין לי את המילים באנגלית להסביר לכם מה קרה שם. אז נתחיל. לשמחתינו ולצהלתינו הרבה, קיבלנו כמות יפה של כרטיסים זוגיים לכמה תצוגות. אחרי שלל קפיצות שמחה הבנתי שאין לי מה ללבוש לאירוע שכזה שכן, איני יודעת מהו אירוע שכזה. מצד אחד שבוע אופנה ראשון בארץ, מלא גלאם וניצנוצים, מצד שני שבוע אופנה ראשון בארץ. זה בארץ. אז התלבטתי רבות (בערך שעה) ואז החלטתי שאשקיע רק בנעליים (ככה שארגיש שלא התאמצתי המון) אז יצאתי בבוקר לקניות קצרות, קצרות כי הן היו מכוונות ומיועדות אך ורק לטופשופ, ומצאתי מגפונים מדהימים! (בפוסט הבא) העקב בגובה שני מטר אבל אין מה לומר, לרגע נראיתי פחות כמו גמדה ויותר כמו מישהי שכמעט "לא התאמצה"

שותים סאן פלאגרינו לפני התצוגה, גלאם אמיתי

הגעתי ישר לתצוגה של ששון קדם, קיבלתי מקום בשורה שניה באמצע, אפילו הרגשתי כמה מבטי נאצה - כן, מאנשים מאחורי ששאלו את עצמם מי זאת הילדונת שיושבת לפניהם, כן כן, זו הייתי אני. התצוגה התחילה בהקדשה של קדם לאביו, ומכאן התחילה סוג של מסיבה. חמש קולקציות, חמישה סיפורים כשכל שתי דקות המוזיקה מתחלפת כמו שאפל מוזר ואקראי. לא אוכל למנות את כל סוגי המוזיקה, אבל ביניהם התנגנה הנעימה הכל כך יפה של ג'ון מיאקי, שמוכרת לנו מהטריילר המדהים של פינה. ישבתי מוקסמת, אפשר לומר שששון קדם מכיר משהו וזה את הגוף, כל כך התרשמתי מהגזרות, ערבוב הבדים, והמבניות המרשימה. כל בגד שיצא אל המסלול היה מעניין יותר מקודמו. פסים, מדבר, יפן, פסנתר ולילה, חמשת הקולקציות, כל אחת עם הצבעים והבדים המתאימים לה, שונות כל כך ומתאימות כל כך. השקט מצד אחד והתנועה מצד שני, הדגמים של קדם פשוט ריגשו אותי, ולכן המוזיקה של פינה כל כך התאימה, התנועתיות והגמישות של הבגדים כאילו ביקשו להלך לצלילי מיאקי. בחיי שאני התאהבתי

התצוגה הבא היתה של יוסף, אל התצוגה של יוסף הגענו בזכות שרונה המקסימה, אחרי אוהל הכניסה חיכו לנו נערות מסטיק שכאלה שחילקו מסטיקים בשלל טעמים (תמיהה מספר אחת) מה קורה פה? איפה הגלאם שחיכיתי לו? בכניסה לתצוגת אופנה מחלקים מסטיק? טוב, אולי התצוגה היא מהסוג האלגנט, שמלחששים בו, ולכן רצו שנריח ממש טוב, הבלגנו. בחרנו את המסטיק שלנו, צילמו אותנו תוך כדי (למה?) וקיבלנו בתמורה קטלוג של יוסף בתוך כריכת מסטיק 5 (תמיהה מספר שתיים) עכשיו התחלנו להרגיש שיש פה בעיה, אבל לא הבנו עד כמה.. התצוגה היתה מלאה עד אפס מקום, כולם רצו לראות מה יש ליוסף להגיד. על המסך הגדול התנוסס המספר 5 ומאחוריו רקע בדוגמת מסטיק חריף אש. (אולי נפסיק עם התמיהות כי ברגע זה כבר לא ידענו מה לומר) התצוגה התחילה ברעש גדול, חמש דוגמניות עלו אחת אחרי השניה, כל אחת עם פאטרן שונה על שמלתה, ירוק, כחול, כתום, ורוד וצהוב, שבאו לדמות את חמשת החושים, כן, לא טעיתם, את חמשת החושים של מסטיק 5 ,די.. בבקשה.. מישהו יכול להפסיק את זה? אחת הדוגמניות אפילו ענדה עגילים בצורת הספרה חמש. זה כבר היה יותר מידי. מילא שיתוף פעולה, מילא ספונסרינג, אבל מעצב אופנה לא יכול למכור את עצמו ככה, זה הרגיש לי כמו תרגיל שנה ב' בבצלאל (תרגיל שבטח כל הסטודנטים יחשבו למטומטם) אחרי המבוכה הזו, עלתה לבמה לא אחרת מאשר נינט ולהקתה, ואז המשיכה התצוגה האמיתי של יוסף, אי אפשר להתווכח, לתפור הוא יודע, הגזרות וההתאמה היו אימפקבל כמו  שאומרים, אבל לא התרגשנו ולא רטטנו. את כל תשומת הלב קיבל הדגם האחרון שלו, מכנסונים וחזייה שחורים ווסט נצנצים מדהים. למרות שאני לא מתה על כל השינוי הטינאייג'רי של נינט, היא הוסיפה לא מעט פלפל. אני 

גם מוכרחה לציין ששקית ההפתעות שקיבלנו היתה יפה במיוחד

כשעוד קיווינו

לסיכום היום הראשון, היה מרתק, היה מאכזב, פגשנו אנשים מעניינים וכמה קצת פחות, ומה שבטוח, הבנתי שעדיף לבוא על נעליים נוחות ומצלמה איכותית.. נתראה ביום רביעי

Yesterday was the first day of the first Israeli FW in TLV, we were invited to several shows, and I was very excited about it, What should I wear, obviously was my first worry, well after trying my whole closet and after understanding that I don't really know what an Israeli FW will look like, I wore my little black dress, my wonderful Topshop new booties and a blue jeans jacket . I'm happy I did it, half of the guests were over dressed and the other just came from work or something.. I think i was in between. 

The first show was Kedemsasson's, I actualy never really knew his work. The show was dedicated to his father, and had 5 collection, each more interesting then the other. I fell inlove. really. The texture, the cut's, and colors, everything worked. The soundtrack was a bit of a mess but Jun Miyake's "Lilies in the Valley" was all worth it. 

The next one was Yosef's, and I have to say, a disappointment. The first five garments were designed with the inspiration on a gum. yes a gum. that's when we lost interest.. amazing sewing, interesting fabric, but not what we expected. and too many breasts.. 

נינט מצילה את המצב

Ciao.